שמירה על טמפרטורה גבוהה באזורי הבילוי של המועדונים, בלי בעיות טכניות
בואו נהיה כנים: אזורי הבילוי של המועדונים הם סיוט עבור הציוד האלקטרוני. בגלל הלחות הגבוהה, הקירור התמידי והשפיכות הבלתי נמנעת של משקאות, מדובר במעין “חדר עינויים” עבור ציוד החימום.
רוב המנורות האינפראאדום הרגילות לא יכולות לעמוד בתנאים האלה. הלחות חודרת לתוך המנורה, החלקים החשמליים נהרסים, ורכיבי החימום נקורים. זו בזבוז של כסף.
שמירה על המים בחוץ אנו פותרים את בעיה זו על ידי שימוש בחומרי סגירה איכותיים. אנו משתמשים בחומרי סגירה חזקים ובמעטפות מחוזקות, שמונעים מהמים לחדור פנימה. הכל מעוצב כך שהמים יימנעו מלפגוע במנורה.
ומה לגבי הערפל המעצבן? אנו משתמשים בציפוי מיוחד על המראות. בלעדיו, הקירור נוצר על המראות, והחום נפוץ לכל מקום במקום להגיע לאורחים. עם הציפוי הזה, החום נשאר ממוקד ומגיע בדיוק למקום הנכון.
עיצוב לתנאי קיצון בתוך המנורה אנו משתמשים ברכיבי חימום מקוורץ. למה? כי הם יכולים לעמוד במחזורים של הפעלה/כיבוי חוזרים שקורים במהלך לילה עמוס. כשהקהל גדול, אנו מפעילים את המנורה, וכשהקהל קטן – אנו כובים אותה. זה יוצר לחץ רב על הזכוכית.
אנו גם משתמשים בחומרי סגירה עמידים למים סביב החיבורים. זו הנקודה שבה המנורות הזולות בדרך כלל נהרסות. כשהלחות חודרת לנקודות החיבור, זה גורם לקורוזיה, שמובילה לכישלון של המנורה. אנו מונעים זאת מראש.
כמה דברים שצריך לזכור הבעיה היא שמכיוון שהמנורות אטומות היטב כדי למנוע חדירת מים, הן שומרות על החום הפנימי שלהן יותר מאשר מנורות “נשימתיות”.
כדאי לוודא שהמחזיקים של המנורות יכולים לעמוד במשקל שלהן, ושהמפסקים שלכם מוכנים לעומס החשמלי הראשוני שנוצר כשהמנורות נדלקות.
טיפ אחרון: תנו למנורות מרווח מספיק ביניהן. אם הן יהיו קרוב מדי זו לזו, החום שנוצר יכול לפגוע בחומרי הסגירה שלהן. שמרו על מרווח של לפחות 500 ממ בין כל מנורה. חומרי הסגירה – וגם שפיותכם – יודו לכם על כך.